החלטה בתיק בש"פ 8392/05

           בפני בקשה להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 16.9.2005, או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1080/04 בבית המשפט המחוזי בנצרת.

1.        המשיב עומד לדין באשמת רצח, עבירות בנשק והשמדת ראייה. על פי עובדות כתב האישום, במהלך השנים 2002-2003 פרץ סכסוך בין משפחתו של עזמי הווארי (להלן: המנוח) לבין משפחת חמד מנצרת, שבמהלכו נרצחו אנשים משתי המשפחות. במהלך חודש ספטמבר 2004 יצר נעים סורי (להלן: נעים)  קשר עם המשיב וסיפר לו כי המנוח עמד מאחורי תקיפה שנתקף המשיב בעבר, אשר כתוצאה ממנה נחתך המשיב בפניו וכי המנוח הפיץ שמועות גנאי לגבי אשתו של נעים. ביום 27.9.2004 בשעות אחר הצהריים התקשר נעים אל המשיב ובקש ממנו להגיע בדחיפות לדירה שהייתה מושכרת לחמותו של נעים. שם מצא המשיב את המנוח שוכב על הרצפה, כשהוא פצוע בראשו. נעים סיפר למשיב כי זה עתה ירה בראשו של המנוח, וביקש מן המשיב לעזור לו להפטר מן המנוח. המשיב ונעים עטפו את המנוח בסדין, העמיסו אותו על רכבו של המשיב והובילו אותו לשטח המשמש להשלכת פסולת בניין. בעת שהמנוח שכב על האדמה, ירה בו נעים ירייה נוספת בראשו, ואז נתן את האקדח למשיב, אשר ירה שתי יריות נוספות בראשו של המנוח, במטרה לוודא את מותו. כתוצאה מן היריות, מת המנוח מפגיעה מוחית קשה. לאחר מכן, עזבו המשיב ונעים את המקום ודאגו להשמדת חפציו האישיים של המנוח והסדין בו עטפו אותו. בידיעת המשיב ובהסכמתו דאג נעים לניקוי הדירה וחדר המדרגות מן הדם שניתז והמשיב שטף את הרכב ודאג להחלפת הצמיגים בו.

2.        עם הגשת כתב האישום, ביום 16.12.2004, התבקש בית המשפט המחוזי להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו מיום 3.2.2005 קבע בית המשפט (כבוד השופט ב' ארבל) כי קיימות ראיות לכאורה למכביר לביסוס אשמתו של המשיב. כן קבע כי העבירות המיוחסות למשיב יש בהן כדי להקים חזקת מסוכנות, המתעצמת נוכח העובדה שמדובר בסכסוך מתמשך אשר במהלכו בוצעו מעשי רצח רבים. בית המשפט הוסיף וציין כי מסוכנותו של המשיב נובעת גם מעברו הפלילי, הכולל 5 הרשעות קודמות בעבירות חמורות ובהן עבירות אלימות. כן קיבל בית המשפט את עמדת התביעה לפיה אם ישוחרר המשיב, יש חשש שינסה לשבש הליכי משפט, בין אם על ידי העלמת ראיות נוספות ובין אם בהדחת עדים. משכך, הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. ביום 8.5.2005 ביקש המשיב עיון חוזר בשאלת מעצרו נוכח חומר חקירה נוסף שהתקבל באותו מועד, אך בהחלטתו מיום 15.5.2005 קבע בית המשפט כי אין בחומר הנוסף כדי להצדיק שינוי של החלטתו הקודמת בעניין מעצרו של המשיב.

3.        עתה עומדים לחלוף תשעה חודשי מעצר והמשפט טרם הסתיים. מכאן בקשת ההארכה שבפני ולצורך ההכרעה בה מן הראוי לסקור את מהלך הדיונים עד כה. הקראת כתב-האישום התקיימה ביום 5.1.2005 ותשובת המשיב, שכפר בעובדות, ניתנה ביום 7.3.2005. הזמן שחלף בין מועד ההקראה למתן התשובה נדרש למשיב, לדבריו, על מנת לקבל ולבחון את מלוא חומר הראיות המצוי בתיק. שמיעת הראיות החלה ביום 30.5.2005, ומאז התקיימו שתי ישיבות נוספות של הוכחות לפני הפגרה. במהלך שלוש הישיבות שצוינו נשמעו 12 עדי תביעה וארבעה דיונים נוספים קבועים במהלך החודשים אוקטובר ונובמבר 2005.

           לטענת המבקשת קיים סיכוי סביר שבמועדי ההוכחות הנוספים שנקבעו תסתיים פרשת התביעה ועוד היא טוענת כי מסוכנותו של המשיב ברורה וממשית נוכח העבירות בהן הוא מואשם ונוכח נסיבות ביצוען. בהקשר זה מדגישה המבקשת כי ביצוע רצח על רקע סכסוך דמים בין משפחות כמתואר, מקים חשש מהותי כי שפיכות הדמים תימשך אם ישוחרר המשיב. המבקשת מדגישה כי מתקיימות במקרה דנן עילות מעצר נוספות ובהן החשש לשיבוש מהלכי משפט ולהימלטות מן הדין. לכך מצטרף עברו הפלילי המכביד של המשיב ובשל כל אלה סבורה המבקשת כי יש הצדקה להמשך שהותו של המשיב במעצר עד תום משפטו.

4.        מנגד טוען המשיב כי העובדות המתוארות בכתב האישום כמעט ואינן שנויות במחלוקת והיה זה המשיב שתיאר אותן בעצמו בפני המדובב. אלא שלטענת המשיב הוא פעל בעניין זה תחת אילוץ ומתוך מורא ופחד שהטיל עליו נעים ועל כן, מעורבותו במעשים שתוארו בכתב האישום הינה ברמה של סיוע לאחר מעשה בלבד.

5.        דין הבקשה להתקבל. הפרשה נשוא האישום שבפניי הינה רחבת היקף ולהוכחת האישומים נדרשת שמיעתם של 44 עדי תביעה שחלק לא מבוטל מתוכם כבר נשמע. בתוך תקופת ההארכה שנתבקשה צפויים להתקיים לפחות ארבעה דיוני הוכחות נוספים ואין להוציא מכלל אפשרות כי שמיעת ההוכחות בתיק כולו תסתיים במהלך תקופת ההארכה, אם יקבע בית המשפט מועדים נוספים על אלה שכבר נקבעו בתוך תקופה זו. בצד הקצב הסביר שבו מתנהלים הדיונים יש לזכור כי עניין לנו בעבירות חמורות ביותר ובראשן עבירת הרצח וכן עבירות בנשק והשמדת ראיות. מי שכנגדו קיימות ראיות לכאורה בדבר ביצוען של עבירות ממין זה, צריך להתמודד עם חזקת מסוכנות שקשה לסותרה. אמנם, ככל שחולף הזמן ונוקפים ימי המעצר בלא שהמשפט הסתיים, יש לשוב ולבחון את מערך האיזונים הכולל של השיקולים הצריכים לעניין המעצר. במסגרת בחינה זו יכול שעוצמתה של חזקת המסוכנות גם אם רבה היא, תלך ותחלש ומנגד יגבר משקלה של חזקת החפות וזכותו של הנאשם לחרות הנגזרת ממנה ובייחוד אם אין למצוא הצדקה ממשית להתמשכות ההליך. במקרה שלנו, בחינת מכלול השיקולים הצריכים לעניין בצומת זה ובחלוף תשעה חודשי מעצר, אינה מעלה כי יש הצדקה לשינוי מערך האיזונים במידה המצדיקה את שחרורו של העורר. נסיבות ביצוען של העבירות מעידות לכאורה על תכנון, על קור-רוח ועל נחישות לקטילת חיי-אדם בשל סכסוך משפחות שעודנו פעיל והדבר מעצים את מסוכנותו של המשיב. מסוכנות זו רבה ממילא בשל סוג העבירות שבהן הוא מואשם ובשל עברו הפלילי המכביד הכולל, בין היתר, עבירות אלימות. כל אלה מחזקים את המסקנה כי הסכנה הנשקפת לציבור מן המשיב רבה מאוד ויש קושי לנטרל אותה בדרך של חלופה. עוד יש לומר כי הטענות שהעלה המשיב באשר להעדר יסוד נפשי בביצוע העבירות המיוחסות לו, מקומן בהליך העיקרי ואין עניינן לבקשת ההארכה שבפניי.

6.        נוכח כל האמור לעיל, וכן נוכח העובדה שמדובר בהארכה ראשונה הצפויה להיות מנוצלת במלואה לקידום שמיעת הדיון בתיק ואולי אף לסיומו, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל, כאמור.

           מעצרו של המבקש יוארך, אפוא, כמבוקש.

           ניתנה היום‏, ט' אלול, תשס"ה (13.9.2005).

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: